הכלב שהתעוור ונעזר בכלב נחייה

מאת אורן דותן יום חמישי, 14 אפריל, 2011

אחרי שש שנות שירות נאמן, גראהם וואספ, הנעזר בכלבי נחיה מזה שבע שנים, נדהם לגלות שכלב הנחייה הנאמן שלו, אדוארד, סבל מקטרקט חמור שגרם לו להתעוור. שבור וכואב, גראהם, שעדיין נזקק לעזרה, אימץ את כלבת הנחייה החדשה שלו – "אופל" (Opal) בת השנתיים. אופל שמחה מאוד להצטרף למשפחה האנגלית המאושרת והמוגבלת, וכעת ממשיכה את דרכו של אדוארד, בדיוק מהמקום בו הוא הפסיק.

אופל ואדוארד. צילומסך מתוך: dailymail.co.uk

המשפחה המאושרת. צילומסך מתוך: dailymail.co.uk

הולכים להתנדב בבית הספר. צילומסך מתוך: dailymail.co.uk

כלבת הנחייה החדשה של וואספ לא רק עוזרת לו לבצע מטלות יומיומיות, אלא גם מסייעת לאדוארד להסתובב ולהמשיך בשגרת חייו. השלושה חיים יחד כבר שלוש שנים, ולפי התמונות הם נהנים מכל רגע. שלא לומר, לא רואים סיבה לדאגה.

"אופל מתנהגת נהדר לשנינו", מספר גראהם. "אני לא יודע מה היינו עושים בלעדיה". הכלב בן השמונה פרש לפני כארבעה חודשים אבל עדיין לא נראה שהעיוורון האט אותו בשום צורה. לדברי אישתו של גראהם, סנדרה, למרות שאיבד את ראייתו, אדוארד עדיין אוהב להיות ליד ילדים יותר מכל. הוא עדיין נהנה כשמלטפים אותו בבטן ומעניקים לו תשומת לב.

"שנינו היינו הרוסים ובכינו המון בלילה שאמרו לנו שהולכים לעקור את עינו הראשונה", מספרת סנדרה. לדברי גראהם: "שאלנו את עצמנו אם הוא אי פעם יוכל לחזור להיות מאושר, ואז נאלצו לעקור את עינו השנייה".

סיפור דומה נוסף מגיע מאלבקרקי (ארה"ב). פינצ'רית בריאה אימצה פינצ'ר עיוור במכלאה העירונית והשניים הפכו לבלתי נפרדים. השניים פיתחו חברות יוצאת דופן והפינצ'רת הרואה לא זזה לשום מקום בלי חברה המוגבל.

תנאי האימוץ שלהם מאוד ברורים: סקרלט חייבת תמיד לענוד קולר עם פעמון וחייבים לקחת אותם ביחד לכל מקום, רט פשוט הולך אחריה. הוא עוקב אחרי הפעמון ומצליח להיחלץ מצרות.

האם הטרייה של צמד הכלבים אימצה בעבר כלב עיוור והטיפול בכלב כזה לא חדש לה, ולפי ההשתלבות שלהם בבית החדש, לא נראה שסקארלט מתכוונת להפסיק לטפל באחיה החורג. צפו בכתבה:

נדיר: האישה שמקיאה יותר ממאה פעמים ביום

מאת אורן דותן יום רביעי, 17 נובמבר, 2010

לא עוזבת את הדלי. צילום מסך מתוך: dailymail.co.uk

כולנו עברנו את הסיוט הזה לפחות כמה פעמים בחיים. בחילות, סחרחורות, הקאות – הסיבה יכולה להיות וירוס, קלקול קיבה או האנגאובר, אבל מעטים צריכים לחיות עם המעמסה הזו מדי יום – עשרות פעמים ביום. אחת מחסרי המזל האלה היא שרון ווילסוןהסובלת ממחלה נדירה הגורמת לה לחוש בחילה יותר ממאה פעמים ביום.

האם לשני ילדים סבלה מתסמונת הקאות מחזוריות (Cyclical Vomiting Syndrome) במשך שמונה שנים לפני שהיא אובחנה כראוי. ההתקפים האלימים מתרחשים בכל פעם שהיא מתרגשת ומותירים אותה סחוטה ומותשת.

פעמים רבות בעבר נאלצה המתנדבת מדונקסטר, יורקשייר (אנגליה), להחליף ערבי בילוי וחגים במיטת בית החולים, בעת שהתמודדה עם מצבה. היא יכולה להקיא עד 140 ביום ולהיתקע במיטה במשך שלושה ימים. לדברי שרון, "ברגע שזה מתחיל זה כמו שעון – אני חשה בחילה מדי עשר דקות עד שגופי לא יכול להתמודד על התחושה ואני חייבת לישון".

"כשבעלי הפתיע אותי עם טיול קצר לפריז הקאתי 144 פעמים במהלך יממה אחת", היא מספרת. "וכשנסענו ללאס וגאס, כדי לחדש את הנדרים לכבוד חתונת הכסף שלנו, הייתי כל כך חולה עד שכמעט לא הצלחתי לעזוב את המלון". לדבריה, "היינו אמורים ליהנות כמו שלא נהנינו בחיים ואני הייתי תקועה עם הראש בתוך האסלה.

"זה נשמע בלתי אפשרי, לפעמים אפילו מצחיק", היא אומרת, "אבל זה באמת גיהנום עלי אדמות". נתונים בבריטניה מראים שהתסמונת תוקפת רק כמה מאות בני אדם בשנה, ומרביתם ילדים שמבריאים אחרי כמה שנים ללא צורך בטיפול.

בשל נדירותה של המחלה, לרופאים אין מושג מה מעורר את ההתקפים אבל לפי הסברה הרווחת, ההקאות נגרמות כתוצאה ממתח נפשי (סטרס). "ההתקפות לא מתרחשות כשאני נרגשת מדי", שרון מספרת. "מספיק שאני מצפה למשהו וזה קורה. בתקופה הגרועה ביותר היו לי התקפים שנמשכו בין יום לשלושה ימים, כל ארבעה שבועות".

מקיאה עד שהיא נרדמת. צילום מסך מתוך: dailymail.co.uk

לדבריה, "אם אני יודעת שמשהו נחמד מתוכנן למחר, אני אתחיל לחוש חום וסחרחורת כבר ב-21:00 בערב שלפני. חצי שעה אחרי שזה מתחיל אני כבר ממש ממש חולה ואני לא מצליחה להירדם כל הלילה. אני מקיאה עד שהקיבה שלי מתרוקנת ואפילו אחרי שהיא כבר ריקה לגמרי. אם אני מצליחה להימנע מבתי חולים במהלך טיול, אני מחשיבה את עצמי כברת מזל".

כששרון רק פנתה לרופאים בתחילה הם חשבו שההקאות שלה הן תוצאה של גידול בבלוטת יותרת המוח ורק אחרי שמונה שנים של בדיקות וסריקות מוח היא אובחנה בתסמונת (CVS). הרופאים רשמו לה גלולות נגד בחילות אבל בגלל מצבה, היא לא הצליחה לשמור אותן בבטן מספיק זמן כדי שיתעכלו ויחדרו למחזור הדם. "לא יכולתי להגיע לעבודה במשך שנה שלמה. בתקופה ההיא חשבתי שאני אהיה מרותקת לבית לנצח", היא מספרת.

לאחר מכן רשמו לה אמיטריפטילין (Amitriptyline) – תרופה שנועדה לעצור מיגרנות אבל מגיעה עם מטען רציני של תופעות לוואי מאחר והיא משמשת גם לטיפול נגד דיכאון וחרדה. ובנוסף היא קיבלה דיאזפאם (diazepam) בעלת ההשפעה המדכאת על מערכת העצבים המרכזית.

בחצי השנה האחרונה שרון לא סבלה מאף התקף והיא מקווה שאולי היא תוכל סוף סוף להתקדם עם חייה ללא החשש המתמיד שליווה אותה בשנים האחרונות. רק הזמן יגיד אם התרופה שהיא מקבלת כעת תסייע לה לטווח הארוך אבל בינתיים היא שומרת על אופטימיות: "אני נהנית מהאפשרות החדשה בחיי – להתרגש מבלי לבלות כמה ימים מעל האסלה".

הפסלים הסופר-ריאליסטיים של מארק סיג'אן 

ג'יאן צ'ין: חזירת הפלא שהולכת על 2 

נדיר: האישה שמקיאה יותר ממאה פעמים ביום

האיש קטוע הגוף

השריפות הגדולות והקטלניות בהיסטוריה 

הכי גדול, הכי מהיר, הכי חזק-בדברים הכי גדולים בעולם-לא רק הספרטאנקר