נהג האוטובוס שר בערב לפני; "הזמיר שלנו נדם"

דוד נבון היה אמור להיות בחופש, אבל ביקשו שיעזור בהסעת אנשי שב"ס. הוא לא היסס - ונכנס למלכודת האש הקטלנית. "מסתבר שזו הייתה מסיבת פרידה", אמרה אשתו על יום ההולדת של הבת, בערב שלפני

בת-חן אפשטיין אליאס

דוד נבון, נהג האוטובוס שהסיע את חניכי השב"ס ונלכד יחד איתם במלתעות האש הקטלנית, אירח יום לפני כן האחרון עשרות קרובי משפחה וחברים. המשפחה חגגה את יום הולדתה ה-23 של בתו, מיטל, ויחד הדליקו נר ראשון של חנוכה. לא עברו יומיים, ובני המשפחה והחברים התכנסו שוב בבית בנס ציונה, הפעם כבר בלי דוד. "הזמיר שלנו נדם", סיכמו כל בני המשפחה בכאב, וסיפרו על אדם נפלא שאהב את הזולת ואהב את הארץ, מלא שמחת חיים ולבבי, שתמיד היה שר ומשמח את כולם באירועים וחגים.

"מסתבר שהמסיבה הזו הייתה כמו מסיבת פרידה", אמרה אשתו, ירדנה, והתקשתה לעצור את הדמעות. "הוא אהב מאוד לשיר וגם במסיבה שר המון. זה משאיר אותנו עם זיכרון של עוד. 25 שנה אנחנו ביחד, ועכשיו זה נגמר. אני איבדתי בעל וחבר, הילדים, מיטל (23) ומשה (17) איבדו אבא למופת, והמשפחה וחברים איבדו אדם מדהים, אישיות מקסימה שתמיד הייתה שם בשביל כולם".

מה שנשאר. אשתו נסעה מאילת וגילתה את הנורא מכל (צילום: רויטרס)

נבון, בן 48, עבד בעבר במחשבים, ואחרי שמקום העבודה שלו נסגר לפני כשבע שנים, עבר לנהיגת אוטובוס. "הוא התנהג כאילו הוא השגריר של ישראל", סיפרה ירדנה בגאווה. בבית פזורים מכתבים מכל רחבי העולם של תיירים שסיירו עם נבון בכל רחבי הארץ, תודות על הצגת ארץ ישראל בצורה מעמיקה, משולבת עם חוש הומור ושירה.

"זה אדם עם נוכחות, לב רחב ובית פתוח", המשיכה אשתו. "הוא בכלל היה אמור להיות בחופש בימים האלו, ואני נסעתי לכנס באילת. לפני שנסעתי, הוא יצא לפניי לסידורים, ואז חזר במיוחד כדי להגיד לי שלום. כאילו ידע שהוא הולך להיפרד ממני לעולם. כשהתקשרו אליו מהחברה וביקשו שיעזור בהסעה, אמרו לי שהוא לא היסס. הוא תמיד סיפר בכלל שהסיע תיירים, מה לו ולהסעת שוטרים? חשבתי שהוא בכלל בחופש בבית".

מי שהתחיל לחשוד שמשהו לא בסדר ביום חמישי היה גיסו של נבון, אברהם כתר. "שמענו שזה אוטובוס שהסיע קציני שב"ס, ופתאום חשבנו שאולי זה הוא. מצד שני אמרנו שזו בטח טעות,

 אבל חבר שעובד באותה חברה סיפר שיצאו שלושה אוטובוסים, ורק שני נהגים יצרו קשר. התקשרנו לחברה של ירדנה שהייתה איתה באילת, ובעדינות הסברנו שכדאי שתחזור. היא פיספסה את הטיסה האחרונה והחברה דאגה לה להסעה הביתה, לגלות את הנורא מכל".

ביום חמישי בערב כולם עוד התפללו לניסים, אבל ביום שישי כבר לא היו מסוגלים. עד מוצאי שבת לא התקבל זיהוי ודאי של הגופה, אבל במשפחת נבון הבינו שזה רק עניין של זמן. "שעות ההמתנה הן הכי קשות, אבל זה כבר היה ברור מראש", אמרו גיסותיו מירי ולאה איטח. שתיהן לא הפסיקו לספר על אדם שאיחד את כל המשפחה, ששימח את כולם, שהיה הראשון לעזור כשצריך - גם כשהיה בנסיעות רחוקות מהבית. "הוא יהיה חסר תמיד, זו אבידה גדולה לכולנו".