כל סרטוני הוידאו המדהימים,שהשאירו אותנו המומים ומתפעלים,שיאים,שיאי גינס,סרטונים קשים לצפיה,סקופים חדשותיים שרלוונטים תמיד,סרטונים שלא תמיד תמצאו ביוטיוב (מהמם,מזעזע,לא יאמן,מדהים ,וידאו,סרטון).
לפני כמה ימים סיפרנו לכם על השפעת המלנין על צבע העיניים והעור בבע"ח, אך במקרים ההם היה מדובר בהשפעה חד פעמית (כמו צבע עיניים, שקבוע לכל החיים) או על שיזוף העור שתלוי בעוצמת השמש ובמינון המלנין בעור. אצל הזיקית זה סיפור שונה לגמרי.
המלנין הוא גורם משמעותי בשינויי הצבע בעורה אך הדבר כ"כ דינמי עד שהוא נראה כמעט רצוני, על אף שספק אם הוא נקבע ע"פ רצונה ונראה שמדובר יותר בגורם אבולוציוני המזהה הרגשת פחד (שהופכת את הזיקית לשחורה-חומה), הריון (שהופך אותה לשחורה עם נקודות צהובות) או סתם במצב נינוח בו תמצאו אותה בצבע הירוק.
אין ספק כי מדובר באחת החיות המעניינות ביותר שהטבע מספק לנו, מדהים לראות את הדמיון בין צבע עורה לבין המקום אליו הסתגלה. התיאום פשוט מושלם ומבוצע במהירות של שניות בודדות.
בעבר היו תרבויות מסויימות טוענות שהזיקית מסמלת תכונות רעות, כנראה בגלל שהיא דוגמה מתבקשת לאנשים צבועים, אך אפשר להסתכל על זה בדרך שונה: היא אוניברסלית, היא מתאימה את עצמה לסביבה ולא כופה את צבעיה אלא מנסה להשתלב בכל דרך אפשרית. אז גם מהזיקית יש לנו מה ללמוד.
רוב הדרבנים משתמשים בחוש המפותח ביותר שלהם להגנה, וכשיריחו אדם, גם ממרחק - ינוסו בחזרה למאורתם. אך אם יגודל הדרבן מגיל צעיר על ידי אנשים, הרי שזו חיה שופעת חיבה ואוהבת ככלבלב.
תוחלת החיים של הדרבן בטבע היא 14-12 שנים ובשבי עד 20 שנים. אורך הדרבן הוא כ-70-60 ס"מ, ובמקרים חריגים הוא יכול להגיע גם לאורך של מטר ויותר. משקלו של זכר בוגר הוא כ-17 ק"ג. זנבו קצר, ואורך קוצי גבו כ-30 ס"מ.
בסרטון זה, הדרבן אומץ כגור צעיר ודוקרניו הארוכים נשלפו בזהירות, למרות שהוא מגדל חדשים. על הבעלים להיזהר ולשחק עמו אך ורק בעזרת כפפות ובגדים ארוכים, שכן בהתלהבותו הדרבן עלול לפצוע מבלי משים.
הדרבנים מרבים ללקק זה את זו בעורף (שם השיער רך), בפנים ובבטן, להתכרבל יחד ולרבוץ צמודים. הדרבן הוא אחד מבעלי החיים המעטים שמקיימים יחסי מין גם למטרות שמירת הקשר הזוגי (קבוצה זעירה הכוללת את האדם, הדולפין והבונובו).
הגחלילית היא יצור מיוחד בעולמנו.
היא אחת היצורים המעטים בעולם היכולים ליצור אור בכוח הרצון. משום כך, היא משרה אווירה של קסם ויופי על אלה שהתמזל מזלם לראותה בטבע.
גחליליות שייכות למשפחת החיפושיות. יש להן צורת ביצה שטוחה במקצת. צבען בדרך כלל חום או שחור. אורך הגחלילית הממוצעת נע בין סנטימטר וחצי לשניים וחצי סנטימטרים. מתוך 2,000 סוגי גחליליות ידועים, רובן חיות באזורים טרופיים. בערך 60 מינים חיים בצפון אמריקה.
למעשה גחליליות יכלו להיחשב כחיפושיות רגילות לגמרי, חוץ מהכישרון המדהים שלהן ליצירת אור.
כיצד יוצרת הגחלילית את אורה?
תהליך יצירת האור של הגחליליות נקרא ביו-לומינציה. האור שנוצר נקרא אור קר, משום שאינו פולט שום חום. האור שגחליליות מייצרות נובע מאיברים מיוחדים הנקראים פוטופורים, המצויים בצד התחתון של הבטן שלהן. האיברים המיוחדים האלה לא בנויים כמו נורות, הם עשויים ממספר שכבות דקות של תאים מחזירי אור ושכבה יחידה של תאים המייצרים אור בעצמם. התאים מייצרי האור מכילים עצבים, צינורות אוויר, ושני סוגים של כימיקלים מיוחדים – לוציפרין ואנזים ושמו לוציפרסה. כאשר הכימיקל הראשון מעורבב עם הכימיקל השני ועל ידי תהליכים גופניים פנימיים, הם מתערבבים עם החמצן שבצינורות האוויר. התגובה הכימית יוצרת אנרגיה הלובשת צורה של אור הנע בצבעו בין צהוב-ירקרק לכתום-אדמדם. ברוב סוגי הגחלילית, האור מיוצר על ידי שני המינים, זכר ונקבה.
כמעט בכל המינים של גחליליות, אף הזחלים יכולים ליצור אור. מכאן באים הזחלים הזוהרים שאולי נתקלתם בהם תוך כדי סיור במערה אפלה.
גחליליות אף יכולות לשלוט באור אותו הן מייצרות. הן משתמשות בתבניות של פרצי אור. מדענים מאמינים כי גחליליות עושות זאת על ידי שליטה בכמות החמצן שנכנס לגוף שלהן. חמצן הוא הדלק אשר מזין את האור שלהן. על ידי העלאה או הורדה של כמות החמצן בגוף, הן מאכילות או מרעיבות את תאי האור.
אך למה? מה התועלת שמפיקה הגחלילית מפרצי האור?
הגחלילית הזכר מבזיק את אורו למען מטרה מאוד חשובה. הוא מחפש בת זוג להזדווגות. כאשר נעשה חשוך, הזכר עף לו בחושך ומבזיק את האור שלו כמו איתות. לכל סוג של גחלילית, מעל 2,000 סוגים, יש איתות שונה.
לעומתו, לגחלילית הנקבה יש כנפיים קצרות בלבד ורוב הזמן אינה מסוגלת לעוף כלל. היא מתיישבת על שיח או סלע ומחכה. כאשר זכר עובר ליד ושולח איתות שהנקבה מזהה, הנקבה מבזיקה אליו חזרה את אותו האיתות. הזכר מבצע נחיתה ונוגע בעדינות באנטנה של הנקבה. זו הדרך בה גחליליות מריחות זו את זו. אם הנקבה מריחה לו נכון, הם יחלו להזדווג, ומאוחר יותר הנקבה תטיל ביצים.
מספר הגחליליות בעולם מתמעט
מדענים רבים בעולם חוקרים את השאלה – מדוע מספר הגחליליות הולך ויורד בעולם?
רוב הגחליליות אינן נודדות. הן נולדות במיקום מסוים, כמו ליד נחל או על שפת אגם, ונשארות באותו האזור כל חייהן. תכונה זו מסכנת אותם בגלל התרחבות אזורי המחיה של האדם המודרני, אשר סולל כבישים, מקים ערים, והורס את אזורי המחיה שלהן. המקומות שבהם הגחליליות יכולות לעוף בחופשיות מתמעטים, והזחלים הזוהרים נתפסים לעיתים על ידי בני אדם ליופי או מתוך סקרנות. רבות הגחליליות המסיימות חייהן בתוך צנצנות זכוכית.
בנוסף לכך, מדענים סבורים כי השימוש של האדם באורות מבהיקים הורס את תבנית האור של הגחליליות. פנסים מבזיקים של מכונית עוברת, אורות ניאון של שלט, או אפילו תמרורים יכולים לגרום לשיבוש בתבנית האורות שמשמשת את הגחלילית. מחקרים מראים כי לאחר שמכונית עוברת לוקח לגחלילית מספר דקות ל'כוונן' מחדש את האורות שלה.
גחליליות הן יצורים מדהימים אשר מוסיפים אור ותחושה של קסם לעולמנו. יהיה זה הפסד נורא לדור שלנו ולכל הדורות הבאים אם יעלם החרק המופלא הזה מהעולם.
רשות האמריקנית לדגה וחיות-בר הכריז בשבוע שעבר שהפומה הצפון-אמריקנית (Puma concolor couguar) נכחדה מפני האדמה באופן רשמי, 38 שנים אחרי שנכנסה לרשימת המינים בסכנת הכחדה.
תת-המין הביישן הזה, ממשפחת הקוגרים, היה ידוע גם בכינוי "חתול הרפאים" מפני שהוא נהג להסתתר מבני אדם, ולא תועדו תצפיות רבות שלו. סיבה נוספת שלא היו הרבה תצפיות היא שאוכלוסיית הפומות הצטמצמה מאוד בהדרגתיות עם השנים עד להכחדה.
נשאר רק הזיכרון. צילום: ויקיפדיה
"מסקירה רשמית שערכה הרשות האמריקנית לדגה וחיות-בר עלה כי הפומה הצפון-אמריקנית נכחדה ומומלץ להסיר את תת-המין הזה מרשימת המינים בסכנת הכחדה", נכתב בהצהרה הרשמית.
לדברי הרשות, "רק תת-מינים מערביים של הקוגר משגשגים במערב ארצות הברית ובקנדה". ההחלטה התקבלה לאחר בחינה של 573 תצפיות פוטנציאליות של הפומה הצפון-אמריקנית, אך כולן התבררו כמינים אחרים של קוגר.
"אין עדות לקיומה של הפומה באף אחד מ-21 המדינות בהן היא שכנה בארצות הברית", מסכמת הרשות, אך למרות שרק כעת הוכרזה הכחדתה הרשמית של הפומה, ישנן הערכות שהיא נכחדה כבר בשנות השלושים של המאה העשרים.
ההסוואה בטבע היא דבר חשוב ולה שימושים רבים - מהסתתרות מאוייב ועד ציד. כולם מייחסים הסוואה טובה לזיקית, אך האם זה נכון? בסרטון הבא תראו תמנון עם יכולת הסוואה יוצאת דופן. אנחנו חייבים לציין שהסרטון אמיתי וללא עריכת וידאו.
העולם הוא מקום אכזר, ועולם הפרא אפילו יותר חסר רחמים. יונקים, דגים, חרקים ועופות תוקפים ומגינים על עצמם על בסיס יום יומי לצורך הישרדותם. קבלו כמה מהקרבות האפיים שתמיד רציתם לראות:
כריש vs תמנון
התמנון אמנם נראה כמו טרף קל, עם כל הזרועות המתפתלות שלו ועורו הגמיש, אך גם בטבע, כישורי לחימה חשובים אפילו יותר מכוח גס. התמנון הוא כנראה החיה האינטליגנטית ביותר מבין חסרי החוליות והעובדה שאין לו שלד וכל גופו, למעט המקור, רך נותנים לו את הזריזות והחכמה של לוחם קונג-פו. ואתם זוכרים מה קרה לכל הבריונים במעגל סביב ברוס לי?
טיפ: דלגו לדקה 1:35 כדי לוותר על הפורפליי ולצפות ישר באקשן.
פומת הרים vs דוב גריזלי
שני טורפים מיתולוגיים של יבשת צפון אמריקה פנים מול פנים כשבצד מביט במתרחש גור פומה קטנטן שלומד להיות ערס גדול עם שיניים חדות. הפומה הוא החתול החמישי בגודלו בעולם, אחרי היגואר, האריה, הטיגריס והנמר, והשני בגודלו ביבשת אמריקה. אורך גופו נע בין 2.2 ל-2.6 מטרים, שמתוכם אורך הזנב כ-70 סנטימטרים. משקלו נע בין 50 ל-90 קילוגרמים ומהירותו המרבית היא בין 40 ל-50 קילומטרים בשעה. הוא מצויד בטפרים חזקים, שיניים חדשות וגדולות ורגליים חזקות ושריריות המניעות את מכונת ההרג הזו קדימה. הוא אמנם לא חזק כמו הדוב, אך זריזותו מפצה על כך.
דוב הגריזלי הוא הטורף היבשתי השני בגודלו ביבשת צפון אמריקה, לאחר דוב הקוטב. הזכרים בפנים הארץ שוקלים כ-130 קילוגרמים ובשטחי החוף כ-550 קילוגרמים. מהירותו 55 קמ"ש אך הוא ניחן ברגליים חזקות הרבה יותר, טפרים ארוכים ושיניים גדולות וחדשות. גם כאן עומדים למבחן הזריזות מול הכוח, ותאמינו לי – כאלה כאפות לא ראיתם מאז שנפלה הגדר בין היציעים של בית"ר ובני סכנין.
נחש קוברה vs נמייה
השניים האלו ידועים כאויבים מרים. בניגוד לשני הקרבות הקודמים, כאן מדובר בזן הניזון כדרך קבע מהזן השני, כך ששניהם כבר מיומנים ומכירים את האויב טוב מאוד. הנמיותאוהבות לזלול נחשים ארסיים (ובמיוחד קוברות) בזכות זריזותן ועמידותן לארס. הנמיות ארוכות ורזות, בעלות רגליים קצרות, ראש פחוס ואף קצר ומחודד. טופריהן קצרים וכפותיהם קרחות. משקלן נע בין 1-5 קילוגמרים ואורכן 23-75 סנטימטרים.
הקוברה מוכרת בזכות התרוממותה מעל הקרקע, בעת סכנה, וניפוח הצוואר הצבעוני כאזהרה. אורכם הממוצע של רוב מיני הקוברה נע בין 1.5-3 מטרים כש הגדול ביותר, רב פתן מלכותי, מגיע ליותר מחמישה מטרים.
אויביה הטבעיים של הקוברה, מלבד האדם, הם הנמיות והעופות הדורסים. הקוברה שורדת בזכות מיומנותה בכלי הנשק האימתני – הארס. מטרתו העיקרית של הארס היא לשתק את הקרבן או את הטרף, אולם הוא גם מתחיל את תהליך העיכול מבפנים כאשר הוא מֵמֵס את האיברים החיוניים.
קנגורו vs דינגו (כלב בר אוסטרלי)
חית הכיס האוסטרלית המפורסמת יכולה להגיע לגובה של שני מטרים ולמשקל של כ-90 קילוגרם. הקנגורו מנתר על שתי רגליו האחוריות העוצמתיות, והן אלו שמעניקות לו את כוחו וסגנון הלחימה הייחודי שלו. מהירותו בריצות קצרות עומדת על 40 קמ"ש ובהיותו צמחוני אוכל עשב ושורשים, הוא לא נוהג לחפש צרות. הדינגו לעומתו, דומה מאוד לכלב מבוית, אך מחפש כל הזמן מה לאכול.
גובהו הממוצע 1.2 מטרים, מהאף לקצה הזנב, גובהו כ-58 סנטימטרים ומשקלו הממוצע בין 13-20 קילוגרמים. הוא ניזון מזוחלים, ממכרסמים וחיות כיס בגדלים שונים, ולמרות שתינוקות קנגורו הם חלק מהתפריט הקבוע, הדינגו הצעיר הזה לא ממש ידע מה לעשות. למעשה, הדינגו התגלה כערס קטן שעושה הרבה רוח ורעש אבל לא ממש מספק את הסחורה. הידיים הקטנות והקצרות של הקנגורו, לעומת זאת, התגלו כמרתיעות למרות הכול, וכנגד כל הסיכויים.
עיט vs עיט
שמיים תכולים, מעט עננים, עיט פולש מתקרב יותר מדי לקן. לאחר קריאות אזהרה קצרות, השומרים יוצאים להגן על הממלכה בקרב אוויר-אוויר מלכותי לחופי בורניאו.
אחרי שהפולש גונב דג מהבריכה המשפחתית זה הזמן להפשיל שרוולים וללמד אותו לקח. הנקבה חוטפת מידיו את הדג והזכר יוצא למתקפה כוללת. העיטים ממריאים על אל במטרה להשיג יתרון גובה ואז נועלים את הרגליים עם הציפורניים החזקות ומתחילים להסתחרר בנפילה חופשית לקרקע עד שאחד מנצח במשחק הפחדן.
דבורה vs עכביש קופץ
עכבישים קופצים היא הגדולה והמגוונת במשפחות העכבישאים, ומכילה כ-13% מכלל המינים בסדרה זו. עכבישים קופצים הם בעלי ראייה טובה המשמשת אותם לניווט ולציד. הם בעלי יכולת קפיצה מאפשרת להם לנוע בין עלים או לקפוץ על טרף וקפיצותיהם לרוב מאובטחות על ידי קוּרים.
הדבורה היא חיילת מאומנת היטב החמושה בעוקץ אימתני למקרה שתיאלץ להגן על עצמה מול העכביש, בעל זריזות כמו של נינג'ה ותיאבון לדבורים. העכביש מתביית על הטרף שלו המתעופף במהירות בעזרת מערכת הראייה המשוכללת בת שמונה עיניים שלו. בזמן שהדבורה יונקת צוף, להביא בחזרה לכוורת, העכביש מטפס על גבעול הפרח בשקט, מתגנב מאחוריה ונכנס לתנוחת דילוג.
