ליאור בוקר שנהרג בשריפה - תועד בעבר מחלץ זוג קשישים משיטפון

 

עודכן 17:39 15/12/2010

חדשות nana10

השוטר שנהרג באסון הכרמל צולם בשנת 2006 מחלץ קשישים בוואדי ערה. "זה לא היה פשוט - אבל זה ליאור", משחזרת היום אלמנתו נאווה

תת ניצב ליאור בוקר ניספה בשריפת הענק בכרמל. היום (רביעי) פורסמו תמונות שבהן הוא נראה מחלץ זוג קשישים במהלך שטפונות בוואדי ערה, בשנת 2006.

אלמנתו נאווה מספרת כי כשצפתה בתמונות הללו, זה המחיש לה בדיוק מיהו ליאור ומה הוא עשה כל השנים האלה. "אני זוכרת את היום הזה שבו הוא הגיע הביתה כשהוא מלוכלך בבוץ ומים", היא משחזרת היום.

לדבריה, בעלה נחלץ לעזרת קשישים שהיו בתוך מכונית שעמדה לטבוע: "המים הגיעו לו עד למתניים, וזה לא היה פשוט - אבל זה ליאור. זה היה מעשה שצוין אז לשבח. הוא פעל גם באש וגם במים. במים הוא חילץ אותם, אבל בשריפה לצערי זה נגמר לא טוב". 

נאווה מספרת גם על שתי עדויות של בוקרים שעברו עם ג'יפ בשעה שליאור ירד מהרכב לעזור לצוערים שנלכדו באוטובוס. "הם אמרו לו בוא זה הזדמנות לברוח, אבל הוא אמר להם אני נשאר פה,אני אעשה את העבודה שלי".  

(5:29 דק')

 

 

לוויות בכל הארץ: "חושך במקום אור של חנוכה"

אלמנתו של מאור גנון שרה מעל קברו הטרי את השיר "הו רב חובל" ואמרה: "אני גאה בך". מפקדו של חגי ז'ורנו סיפר כיצד נאבק להתקבל לקורס הקצינים, קרובו של שאדי ביבאר סיפר על בתו שפרצה בבכי כשלא שב וחבריו של סיום צגאי לשירות התקשו לעצור את הדמעות. אלפים ליוו למנוחות את נספי האסון בכרמל

כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות"

ישראל בוכה על קורבנות האסון בכרמל: בזמן שהכבאים ממשיכים להיאבק בלהבות, אלפי בני אדם השתתפו עד שעות הצהריים (יום ו') בהלוויותיהם של חלק מצוערי שירות בתי הסוהר שנשרפו אמש למוות לאחר שהאוטובוס בו נסעו נקלע ללהבות. "בחנוכה הזה האור והשמחה התחלפו בחושך ואבדון", אמרה בכאב רב-גונדר רונית מצליח, מפקדת בית הסוהר נווה תרצה, בעקבות האסון הכבד.

בבית העלמין בצפת ליוו מאות בני אדם למנוחות את אשרת פינטו, ששירתה כמש"קית מודיעין בנווה תרצה עד שהחליטה לצאת לקורס הצוערים. אביה יצחק פנה לאל: "אם החלטת לקחת אותה, למה בדרך הנוראית של שריפה? למה נתת לי אותה בארון ריק?". רב-גונדר מצליח סיפרה כי מדובר ב"גיבורה אמיתית" שהייתה חדורת מוטיבציה לתרום למדינה. ראש העיר צפת, אילן שוחט, סיפר בכאב כי רק יום לפני האסון, חילקה אושרת סופגניות לילדים בהוסטל. "העיר צפת מרכינה את ראשה בלב שותת ובעיניים דומעות. אנו נפרדים מאהבת וגאוות העיר".

סיוון, אלמנתו של מאור גנון, שרה בהלווייתו את השיר "הו רב חובל" שתכננה לשיר לו בתום קורס הקצינים. "לבי לבי כתם דם שותת", שרה לזכר בעלה המנוח. "אני גאה בך ואוהבת אותך. תסתכל על החברים שלך, על המשפחה שלך. כולם פה, מצדיעים לך", אמרה. האח אלון ספד: "גיבור שלי, כל כך רציתי להגיע לסוף קורס הקצינים שלך, לטקס, להצדיע לך. אני מצדיע לך פה". מפקד יחידת נחשון, תת-גונדר יוסי מקדש, סיפר כי בשב"ס צפו למאור "עתיד גדול כמנהיג ומפקד". גנון הותיר אחריו אשה וילדה בת 3, הילה.

"אהבת וגאוות העיר". אשרת פינטו מובאת למנוחות (צילום: אביהו שפירא)

אלמנתו של ערן ויזל מקריית ביאליק, פזית, הבטיחה מעל קברו הטרי בבית העלמין הצבאי בחיפה להמשיך לדאוג לבתם הקטנה לינוי. "היית לי איש סוד, בעל וחבר", אמרה. ראש העיר קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, אמר: "נס חנוכה לא היה פה. ערן חרף נפשו להציל חיי אחרים ולא שרד את האש". דוקורסקי סיפר כי רק לפני ימים ספורים נפגש עם נציגי משרד הביטחון כדי לדון בהקמת אנדרטה חדשה לחללים בני קריית ביאליק. "ייחלנו שלא נצטרך להוסיף עוד שמות נופלים לאנדרטה החדשה, אבל כל כך מהר התבשרנו, ערן, כי שמך יצטרף ל-135 החללים תושבי הקריה". 

מי ייקח את הילדה לגן? 

בכפר ג'ת, מאות חלקו כבוד אחרון לשאדי ביבאר. "שאדי מת מות גיבורים", אמרה נציגת השב"ס, "אתה עוזב אותנו היום, אבל דרכך תישאר איתנו. תמיד נזכור את החיוך והמוטיבציה והדרך המקצועית שלך". קרוב משפחתו, מאהר, סיפר כי שאדי היה תלמיד מצטיין שסייע לבני משפחתו כשנדרש לכך. בתו בת השנתיים, חלא, פרצה בבכי כשלא שב הביתה: "הילדה הזאת לא תזכה שייקח אותה לגן ולמסיבות. אני מקווה שאמא שלה תצליח למרות הקושי". 

ארונו של מאור גנון. "עתיד גדול כמנהיג ומפקד" (צילום: רויטרס)

הצוער סיום צגאי, תושב נתיבות, הותיר אחריו אשה ושלושה ילדיו. הם הביטו דקות ארוכות בכלי הרכב שהביא את ארונו לבית העלמין והתקשו להיפרד. חבריו לשירות לא הצליחו לעצור את הדמעות שזלגו מעיניהם. "אח שלי היקר, היית גיבור", ספד זנבה, אחיו של צגאי. "הלכת להרבה מקרים דומים וחזרת בשלום, אך עכשיו לא חזרת. תמיד אהבת לעזור לכולנו בכל, כולם אהבו אותך". האח סיפר כי סיום התלבט רבות אם לצאת לקורס הצוערים, בגלל המרחק מאשתו וילדיו, אך חבריו ובני משפחתו שכנעו אותו לצאת בכל זאת.

בן-דודו של צגאי ספד לו בדמעות ואמר: "היית שמחת החיים של כל מי שנמצא פה". אביחי, חברו לגדוד המילואים, אמר: "היית דוגמה ומופת לחברה הישראלית בכלל ולקהילה האתיופית בפרט".

 

"מעמודי התווך של הכלא". חגי ז'ורנו מובא למנוחות (צילום: זאב טרכרטמן)

"הוא היה צוער עם שמחת חיים שהקדיש את יומו למשפחתו ולשירות", ספד גונדר-משנה שלום יעקב. "קשה לשכוח את החיוך שלו. שב"ס מבקש לחבק את משפחתו. אנחנו נהיה כתף למשפחה". רב-גונדר יעקב הוסיף כי "איבדנו בחטף את מיטב בנותינו ובנינו, 39 צוערי הקורס. הם יצאו למשימה להציל אסירים ונספו במשימה. הצוערים היו אמורים להיות שדרת הפיקוד של שב"ס, מלח הארץ - והם אינם איתנו עוד".  

"קדושי על" 

בקריית גת מבכים את לכתם של שניים מתושבי העיר - חג'י ז'ורנו ורועי ביטון. מאות ליוו היום את ז'ורנו, בן 28, בדרכו

האחרונה. "איפה היית, אלוהים?", זעקו בני משפחתו, "האש אכלה אותם. אלוהים היה רע באותו הרגע, למה לא עזרת להם? הם באו להציל חיים".

מפקדו של ז'ורנו, סגן-גונדר אלי גבאי, סיפר כיצד נאבק כדי להתקבל לקורס הצוערים, כדי להשפיע ולהיות מעורב. "דרך נפילתך בדרך להציל אחרים מאפיינת את כל שירותך", אמר, "היית מעמודי התווך של בית הסוהר אוהלי קידר בבאר שבע. זכית לאהבה מצד אסירים ולהערכה רבה מצד מפקדיך. אש חנוכה שהייתה אמורה להאיר הפכה לאש מאכלת, לך ולחבריך דוד ביטון, שהייתם כדוד ויהונתן, שגם במותם לא נפרדו ועוד קצינים רבים ויקרים לשירות".

רב העיר, משה הבלין, אמר בבכי: "כל בית ישראל יבכו את השריפה ששרפה את העם וקריית גת לקתה כפליים שני בחורים חמד שמסרו את נפשם. אנחנו לא מבינים את דרכי האלוהים, אבל הקדושים הללו שהלכו להציל אחרים ומתו הם קדושי על, איש לא יכול לעמוד לצדם". 

כפיר ציפה לילד, רונן חיכה לבית: סיפורי ההרוגים

רועי הבטיח לאשתו שיחזור בערב, ענבל ביקשה מאמא שתדליק לה נר למזל, יקיר אמר באוטובוס את תפילת הדרך. שעות אחר כך כבר זעקה אמו את מה שזעקו אמש בעוד 39 בתים בישראל: "איפה נס חנוכה שלי?". סיפורי כמה מההרוגים באסון בכרמל

כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות"

36  צוערי קורס הקצינים של השב"ס שנהרגו בשריפה, יצאו אל המשימה בכלא דמון כשהם בטוחים שבתוך כמה שעות ישובו אל חיק משפחותיהם, ולא הכינו אותן לנורא מכל. ynet מביא את סיפוריהם של כמה מהם. בשריפה, שפרצה בהר כרמל, נהרגו גם שני שוטרים, כבאי ואדם נוסף. עד לזיהוי הגופות - הם מוגדרים עדיין "נעדרים".

אושרת היתה צעירה דומיננטית"

קרוביה של אושרת פינטו, בת 26 מצפת, סיפרו כי היא היתה גאוות המשפחה. ידיד המשפחה, ראובן אדרי, סיפר כי אושרת באה ממשפחה של אנשי ביטחון. "אביה ואחיה שירתו במג"ב והיא המשיכה את דרכם ושירתה בשירות בתי הסוהר".

הוא סיפר כי היא גרה במרכז הארץ ואתמול הקפיצו אותה לצפון, כדי לסייע בפינוי האסירים בכלא דמון. "המשפחה מרוסקת לגמרי, היא היתה דמות מאוד דומיננטית שתמכה במשפחה והיתה גאווה גדולה". עיריית צפת שלחה עובדים סוציאליים, כדי לסייע למשפחה. אושרת פינטו תובא למנוחות היום בשעה 12:00 בבית העלמין הצבאי בעירה.

"רונן חלם להיות קצין"

כבר בשעות הצהריים המוקדמת החלו קרובי משפחתו של רונן פרץ - בן 34 מאשקלון - לחשוש לגורלו. הם הגיעו לביתה של אשתו שירית. "כל הזמן היתה תקווה שאולי הוא רק נפצע ולא נהרג ואולי הוא בכלל בחיים", סיפר קרוב משפחה.

רונן, שהותיר אחריו אשה ושני ילדים קטנים - בני שלוש ושש, היה אמור להיכנס עם משפחתו לביתם החדש בעוד כמה שבועות, ובינתיים התגוררו בבית הוריה של שירית. אחיו, מיכה פרץ, סיפר: "רונן היה מלאך. הוא היה בן-אדם חרוץ שמעולם לא התעצל. בן-אדם שאהב לפקד ולעבוד עם אנשים. הוא שירת בעבר במג"ב, אבל החלום שלו היה להיות קצין".

הוא שירת ביחידת נחשון, והחל להתקדם אט אט בשב"ס. לדברי חבריו, הוא ראה את עתידו בשירות בתי הסוהר. חבריו ובני המשפחה סיפרו כי הוא אהב לעזור. "כולם ידעו שאפשר לסמוך עליו והוא נתן מעצמו המון, הוא סייע בכל דבר. בשבוע שעבר עזר לקיים אזכרה לקרוב משפחה. הוא היה בחור חייכן שכולם אהבו", סיפר אחד מקרובי משפחתו.

"חגי אמר לאשתו שהוא בדרך לחיפה"

חגי ג'ורנו, בן 28 מקריית-גת, עוד הספיק להגיד לאשתו שהוא נוסע לחיפה לחלץ את האסירים בכלא דמון. קרובי משפחה ומכרים הגיעו לבית המשפחה, עוד לפני שלהוריו נמסרה ההודעה כי הוא נספה באסון בכרמל. חגי, שהיה צוער בקורס קצינים של שירות בתי הסוהר, הותיר אחריו אשה וילדה קטנה. חגי ג'ורנו יובא למנוחות היום בשעה 12:00 בבית העלמין הצבאי בעירו.

"רועי הבטיח לחזור בערב הביתה"

רועי ביטון, בן 28 מקריית-גת, אמר לאשתו כשעה לפני שנספה בשריפה, כי הוא יחזור בשעות הערב לביתו. קרוביו סיפרו כי בשעה 15:00 הוא התקשר וסיפר כי יצא לסייע בפעולות החילוץ בכרמל. רועי הותיר אחריו בן ואשה הנמצאת בחודש השמיני להריונה.

"יקיר אמר תפילת הדרך באוטובוס"

יקיר סוויסה, בן 25 מדימונה, שוחח עם אחותו - זמן קצר לפני האסון. בסוף השיחה היא שמעה אותו אומר את תפילת הדרך ואת חבריו שצעקו "אמן". בני משפחתו ניסו לאתר אותו ואפילו נסעו לצפון כדי לחפשו. "התקשרנו שוב ושוב. השארנו הודעות והוא לא ענה. כשאח שלו הגיע לאזור הצפון הודיעו לו שיקיר נהרג", סיפר אחד הקרובים.

ניסיונות לכבות את השריפה, אתמול אחר הצהריים (צילום: אבישג שאר-יישוב)

אביו של יקיר נפטר לפני כשלוש שנים, לאחר שבמהלך הפיגוע בדימונה לקה בהתקף לב - כששמע את הפיצוץ. "אני לא מאמינה, אני מתקשרת ואתה לא עונה לי. זה לא יכול להיות, רק אתמול דיברת איתי, דאגת לי", מיררה אמו עליזה. "איפה נס החנוכה שלי? איך הלכו 40 צעירים ככה סתם. אם הלכת, אני רוצה לפחות להיפרד ממך".

בני משפחתו סיפרו: "יקיר היה ילד מקסים, תמיד דאג לכולם, תמיד עם חיוך, פשוט פרח. הוא לקח מאוד קשה את המוות של אבא שלו ועכשיו הוא מצטרף אליו". יקיר יובא למנוחות היום ב-12:00 בבית העלמין הצבאי בדימונה.

"ענבל רצתה להיות כמו אחיה"

קרוביה של ענבל אמויאל, בת 26 מדימונה, סיפרו כי היא רצתה לשרת בכוחות הביטחון - בדיוק כמו אחיה השוטרים. "ראינו בחדשות את כל מה שקורה וישר הבנו שענבל שם", סיפרו הקרובים. "היא סיימה תואר שני בקרימינולוגיה והתחילה בספטמבר את קורס הסוהרים, זה היה חלום חייה. גם בצבא היא הייתה שוטרת צבאית, תמיד רצתה לתרום למדינה".

יקיר אמר את תפילת הדרך, והחברים ענו "אמן" (צילום: אבישג שאר-יישוב)

בשעה 12:00 בצהריים התקשרה ענבל לאמהּ וביקשה ממנה להדליק לה נר שיעשה לה מזל, כי היא היתה צריכה להעביר הרצאה שהכינה. "כששמענו על השריפה ניסינו להשיג אותה בטלפון, אבל היא לא ענתה. היא בדרך כלל מחזירה טלפונים והודעות, אבל הפעם היא לא ענתה וידענו שמשהו קרה". בני משפחתה סיפרו שהיא הייתה ילדה מצטיינת, דומיננטית ובעלת שמחת חיים. ענבל הייתה בת הזקונים והותירה אחריה ארבעה אחים. "זו מכה הכי כואבת למשפחה שלנו. קשה לנו להאמין. אנחנו שבורים ולא מעכלים".

"סיום הותיר שלושה ילדים קטנים"

סיום צאגי, בן 31 מנתיבות, עבד עד לאחרונה כסוהר בכלא באר-שבע. לאחרונה החל את קורס הקצינים ובמקביל למד קרימינולוגיה במכללת ספיר. קרובים וחברים רבים הגיעו לבית משפחתו, הסתכלו בתמונותיו ולא האמינו כי הוא איננו. "בן אדם עוזר, מנהיג. פשוט בן-אדם מדהים", אמר חברו, אלמנו טמסה. "הוא חלק מעמוד התווך של הקהילה האתיופית בנתיבות. היה אבא אוהב לילדיו, ונתן את הכל כדי לפרנס את המשפחה".

החברים סיפרו כי זמן קצר לפני האסון, הוא דיבר עם אשתו וסיפר לה שהוא נוסע לחלץ את האסירים. "הוא בן-אדם שיציל קודם כול את כולם ורק בסוף 

את עצמו, כששמענו על האוטובוס, מיד ידענו שהוא היה עליו והוא בין ההרוגים. כל מה שהוא עושה הוא עושה הכי טוב, כמו שהוא גם עשה כשהיה בצנחנים בצבא", סיפר החבר. החברים סיפרו כי צגאי התרגש לשרת בכוחות הביטחון והיתה לו מוטיבציה גבוהה. צגאי שעלה ארצה במסגרת מבצע "שלמה" בשנת 1991 הותיר אחריו אם, שני אחים, אשה, ושלושה ילדים. יובא למנוחות היום ב-11:30 בבית העלמין הצבאי בנתיבות.

"כפיר הותיר אשה בחודש התשיעי"

בני משפחתו של כפיר אוחנה, בן 30 מאופקים, קיוו עד שקיבלו את הבשורה המרה שיקרה נס ושיבשרו להם כי הוא ניצל מהתופת. בשבוע שעבר הוא סיים בהצטיינות את אחת המטלות בקורס הצוערים של שירות בתי הסוהר. הוא קיווה להתקדם בארגון. "הוא רצה מאוד להיות בשב"ס", סיפרה אחותו אורטל. "הוא בדיוק סיים את התואר שלו בקרימינולוגיה וקיווה להשתלב שם. הוא אדם אחראי מאוד, עוזר לכולם ודאג למשפחה".

גיסו וחברו הטוב הוסיף כי דיבר איתו עוד לפני שיצא לצפון. "הוא נהנה מאוד בקורס וכבר רצה לסיים", סיפר הקרוב. אביו של כפיר ניסה כל העת לקבל מידע על אודות בנו. הוא ניסה ליצור קשר עם ידיד, כבאי באזור הדרום, אך ללא הצלחה. "לאף אחד לא היו פרטים וחבריי הכבאים בצפון לא ענו. קשה היה לתפוס אותם". 

כפיר, נשוי לאולגה הנמצאת בחודש התשיעי להריונה ואב לנוי בת השנתיים. "עד שהודיעו לנו, לא רצינו להאמין שהוא מת. שמענו דרך התקשורת על האסון, אבל לא רצינו להאמין. קיוונו שנתבדה", אמר בעצב גיסו וחברו הטוב. כפיר יובא למנוחות היום ב-12:00 בבית העלמין הצבאי באופקים.

"ירון סיפר שהוא נוסע לצפון"

ירון ברמי, בן 29 ממבועים, מוגדר נעדר. אשתו עינב, הנמצאת בחודש הרביעי להריונה עזבה את העיר לבית המשפחה במושב מבועים. "בצהריים ירון אמר לה שהוא עולה לצפון", סיפרה חברה טובה של עינב, "ואחרי שעתיים היא שמעה בתקשורת על השריפה באוטובוס".

"ואסים אהב לעזור לכולם"

ואסים אבו-ריש, בן 28 מירכא, רצה להיות קצין בשירות בתי הסוהר ולהתקדם בארגון. "יש לו מוטיבציה גבוהה. היו לו הרבה חברים והוא עזר לכולם", סיפרו קרוביו. בני המשפחה אמרו כי הם לא קיבלו הודעה רשמית שהוא נהרג. עם זאת, הם יצאו לכיוון המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, כדי לזהות את הגופה. ואסים הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.

המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, השייח מופאק טריף, אמר כי ארבעה בני העדה נהרגו באסון. "עד עכשיו נמסר לנו על ארבעה הרוגים מירכא, בית ג'אן, ג'ת ומרר. אנחנו מחכים לתוצאות ולא כדאי להאמין לשמועות", הדגיש.

זוג כבאים: רוני ורונן נלחמים יחד בלהבות

רונן ורוני רוסו מאלפי מנשה עזבו את שני ילדיהם הקטנים ועלו צפונה להילחם בשריפת הענק בכרמל. בין היתר הם מצאו גופה של כבאי, שנהרג באסון האוטובוס, וערכו סריקות ליד בית אורן יואב זיתון פורסם:  04.12.10, 19:47

רונן רוסו (39) ורעייתו רוני בנימין-רוסו (34) נשואים כבר 11 שנים. במהלך סוף השבוע הגיעו שניהם לכרמל, לקחו את הקסדה הצהובה, עלו על ניידת הכיבוי ונאבקו ביחד נגד הלהבות שכילו לא פחות מ-50 אלף דונם של יערות.

בני הזוג מתנדבים בשנים האחרונות בתחנת הכיבוי של אלפי מנשה. למרות שלשניים ולשני ילדיהם הקטנים - יועד בן השש ולותם בת השנתיים - היו תוכניות רבות לסוף השבוע, עזבו בני הזוג את הכל וביום חמישי בצהריים נסעו לצפון, בלי לחשוב פעמיים.

רונן, שעובד ביום-יום כשמאי ימי, מתנדב גם בכובע נוסף: הוא סגן מפקד יחידת החילוץ של השומרון והבקעה במשטרה, מה שגרם לו ביום שישי לקחת חלק במשימה הכואבת ביותר. "אני ואשתי השתתפנו בסריקות לאיתור גופת הכבאי, שנספה בוואדי שמתחת לאוטובוס. במשך שעות חיפשנו את הגופה עד שהיא נמצאה וזה היה מראה קשה מאוד". בנוסף, רונן ורוני השתתפו אמש גם בפעולות של כיבוי וסריקות ליד כלא דמון ובאזור קיבוץ בית-אורן.

אמש הם חזרו לביתם בשומרון להפוגה קצרה ולארוחת שבת, אך מיד הבוקר הם התייצבו שוב באזור השריפות ביערות הכרמל. "שני הילדים שלנו מתניידים בין הסבתות בזמן שאנחנו פועלים פה בצפון", סיפרה רוני, שעובדת במשרד מהנדסים. "הקטנה לא כל כך מבינה, אחרי שבשעות הראשונות של האירוע, לפני שקפצנו, וניהלנו מיני-חפ"ק בבית, יועד ראה את ההתרחשות והבין את גודל השריפה. הסברנו לו שאנחנו הולכים לעזור לכבאים שעייפים מהעבודה הקשה ולרענן את הכוחות. הוא הבין. כמובן שאנחנו שומרים איתו על קשר טלפוני רצוף. נישאר פה כל עוד יצטרכו אותנו".

השניים החליטו להתנדב יחדיו לשירותי הכיבוי, בעקבות שריפת קוצים גדולה - שהשתוללה במשך שבע שעות לפני ארבע שנים בשכונת גבעת טל באלפי מנשה. רוני שיחזרה: "זו הייתה שריפה גדולה מאוד. יצאנו מהבית וניסינו לעזור לכבאים המעטים שהיו שם. מרוב שלא היה כוח אדם, הגיעו לעזור לנו גם כבאים פלסטינים ועבדנו ביחד איתם. לאחר מכן החלטנו ביחד להתנדב ועברנו קורס כיבוי מסודר ואנו מתאמנים באופן סדיר. גם בשוטף אנחנו משתדלים בזמן שריפות להתייצב ביחד".

השניים סיפרו כי מבחינתם המוטו שמנחה אותם הוא: "אם לא תתנדב היום, אז הילדים שלך לא יתנדבו מחר, וזו לא קלישאה".

רונן סיפר עוד כי במקרה הנוכחי השניים ביטלו הרבה תוכניות לסוף השבוע: "ההורים של רוני הכינו מסיבת חנוכה שנתית גדולה והיום, שבת, פספסנו גם את מסיבת יום ההולדת ה-90 שציינה וחגגה סבתי. כמובן שהתקשרתי לאחל לה מזל טוב, והיא מבחינתה אמרה לי: 'רק תיזהר'". 

סיפורי ההרוגים בשריפה הגדולה

בזה אחר זה הובאו היום חניכי קורס הצוערים של שירות בתי הסוהר למנוחות עולמים. הסוהרים נאלצו ללוות את חבריהם בדרכם האחרונה. יקיר סוויסה מדימונה היה אמור לשאת בקרוב את חברתו לאישה. סיוון, אשתו של מאור גנון, הבטיחה למאור לשיר לו שיר בסוף הקורס. אלו הם סיפוריהם

עודד בן עמי 

בזה אחר זו, הובאו היום למנוחות תשעה ההרוגים הראשונים מתוך יותר מ-40.

העיר דימונה שכלה שלושה מבניה. יקיר סוויסה, בן 27, היה אמור להתחתן עם חברתו מיד בסיום הקורס. אביו של יקיר, נהרג לפני שנתיים בפיגוע התאבדות כפול בלב העיר דימונה. אחיו היה האחרון ששוחח עמו בטלפון הנייד, רגע לפני שהאוטובוס עלה בלהבות.

בנתיבות, הובא למנוחות סיום צגאי, בן 31, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, שעדיין אינם יודעים שאביהם נספה באסון. אשתו, זנבה, צפתה היום בסרט החתונה מלפני 4 שנים, וסיפרה על סיום שציפה לענוד בגאווה את דרגות הקצונה בשירות בתי הסוהר.

בכפר ג'ת הובא למנוחות שאדי ביבאר, בן 35. שאדי התחתן לפני 5 שנים והותיר אחריו אישה וילדה בת שנתיים. הוא למד קרימינולוגיה באוניברסיטה, וחבריו סיפרו על חבר קרוב שזכה גם לתואר חניך מצטיין בקורס.

לא רחוק משם, בכפר בית ג'אן, נפרדו מעאדל טאפש, בן 33, נשוי ואב לשני ילדים. חבריו סיפרו על קשר דם ארוך בין המשפחה לשירות המדינה. שלושה מבני דודיו של עאדל נהרגו בפעילויות שונות בשרותם הצבאי.

טופז אבן-חן, בת 28, היא בתו של ניצב בדימוס זאב אבן-חן. אבן-חן האב דיבר עם בתו זמן קצר לפני שעלתה לאוטובוס. היא הובאה למנוחות בבית העלמין ברחובות.

בצפת ליוו מאות את אושרת פינטולמנוחת עולמים. היא הייתה אמורה לחגוג בעוד מספר ימים את יום הולדתה ה-27. אושרת שירתה כלוחמת במשמר הגבול שעברה עם הרבה מוטיבציה לשרות בתי הסוהר.

בקריית ביאליק הובא למנוחות ערן ויזל, בן 31, נשוי ואב לילדה. לבקשת המשפחה לא צילמנו את ההלוויה. בביתם, סיפרה רעייתו על הטלפון האחרון מערן, שהסביר שלא יוכל להגיע למסיבת החנוכה בגן של בתו. הוא ביקש שיצלמו אותה בשבילו, בערב, בשעה שהוא יילחם באש. הדיווח בטלוויזיה על האוטובוס קטע את השמחה.

אבל כפול היה היום בקריית גת. חגי ג'ורנו, בן 28, נשוי ואב לילדה בת שנתיים, התגייס לשירות בתי הסוהר לפני 7 שנים. המזכרת האחרונה מחגי היא תמונה אחת, ששלח לאשתו רגע לפני שעלה על ההר כדי לחלץ עצירים מכלא דמון. חגי הבטיח לחבריו טיול טרקטורונים בסוף השבוע. בין חבריו בהלוויה היה דודו דרעי, אחד הבודדים שניצלו מהאוטובוס הבוער.

עוד בקריית גת, משפחתו של רועי ביטון החלה להתאבל עליו, אף שטרם התקבל זיהוי סופי של הגופה. גם הוא, כמו רבים מהנספים באוטובוס, אב לילדה בת שנתיים. אשתו - בחודש השמיני להריונה. את ההשראה להתגייס לשב"ס קיבל מאחיו הגדול, לוחם ביחידת נחשונים של השירות.

באופקים נקבר כפיר אוחנה, בן 30, נשוי ואב לילדה בת שנתיים. אשתו בחודש התשיעי להריונה.

מאור גנון, בן 27, הובא למנוחות ביבנה. הוא הותיר אחריו אישה וילדה בת 3. מאור התגייס ליחידת נחשון וראה בשירות הגשמת חלום. אשתו סיוון אמרה היום כי היא מכבדת את ההחלטה לשלוח את האוטובוס למשימה הזו. סיוון הבטיחה למאור לשיר לו שיר בסוף הקורס. היום, מעל קברו, ובקול חנוק, ניסתה סיוון למלא את בקשתו.

בין שאר הרוגי האסון, כאלה שגופותיהם זוהו ואחרים שהם בחזקת נעדרים:

חגי פנקר, בן 31 מירוחם, נשוי ואב לילדה. הוא יובא למנוחות במוצאי שבת, ב-23:30 בעירו.

דימיטרי גרשטיין, בן 27 מבת ים. הוא יובא למנוחות ביום ראשון, בשעה 11:30 בחולון.

טניה לנסקי, בת 23 מאשקלון.

איילה יפרח, בת 28 מקריית ים.

קיריל דרמן, בן 28 מעפולה.

ירון ברמי, בן 29 מהיישוב מבועים.

שמעון דיין, בן 29 מכרמיאל.