השתלת היד הראשונה בעולם התרחשה ב 1964, באוקוודור, ונכשלה לאחר שבועיים.
היום, הרפואה המתקדמת לאט לאט הופכת את הדמיון למציאות. לפני זמן קצר, עברה אמילי פנל אחד מהניתוחים המסובכים ביותר - השתלת יד מלאה. אמילי פנל בת ה 26 מקליפורניה איבדה את ידה לפני מספר שנים לאחר שזו נמעכה בתאונת דרכים. אך לפני כשבעה שבועות, היא קיבלה מתנה - יד להשתלה ואיתה ניתוח בן 14 שעות במרכז הרפואי UCLA שבלוס אנג'לס.
"זה היה ממש סוריאליסטי לראות שיש לי יד שוב, ולהיות מסוגל להניע את אצבעותיי", אמרה פנל. "בתי בת השש מעולם לא ראתה אותי עם יד", הוסיפה האם היחידה. "היא הסתכלה עליה, נגעה בה, ואמרה שזה 'קול' ". ההשתלה עירבה השתלה של יד מתורם שנפטר, וחיבור העצבים הזעירים וכלי הדם לזרועה של אמילי. זוהי ההשתלה מספר 13 בארה"ב, ועברה בהצלחה מרובה.
ד"ר אזארי, ראש המנתחים בבית החולים בו בוצע הניתוח, העיד כי הניתוח עבר היטב הן מבחינה פיזית והן פסיכולוגית למטופלת.
"היא מבצעת את המעבר הרגשי, שבראשיתו קראה ליד 'היד' ועתה קוראת לה 'היד שלי'. מנקודת מבט ניתוחית, קיבלנו חיבור טוב של העצבים וכלי הדם, והאיזון בין גידי כף היד וגב היד נראה מעולה."
ד"ר אזארי, ראש המנתחים בבית החולים בו בוצע הניתוח, העיד כי הניתוח עבר היטב הן מבחינה פיזית והן פסיכולוגית למטופלת.
"היא מבצעת את המעבר הרגשי, שבראשיתו קראה ליד 'היד' ועתה קוראת לה 'היד שלי'. מנקודת מבט ניתוחית, קיבלנו חיבור טוב של העצבים וכלי הדם, והאיזון בין גידי כף היד וגב היד נראה מעולה."
אמילי לוקחת תרופות המונעות מגופה לדחות את היד וגם מקבלת תרגול פיזי אינטנסיבי כדי לעזור למוחה לקבל את היד כשלו וללמוד להשתמש בה. לאחר הקטיעה, אמילי למדה להשתמש בידה השמאלית כדי לקשור את נעליה, לכתוב, להתלבש ולנהוג. אך היא נותרה לא מרוצה מביצועיה של הפרוטזה בה השתמש. היא קיוותה כי השתלת יד תעזור לה לענות טוב יותר על צרכיה של בתה, לרכוש יותר חופש לעצמה ולהתקדם בקריירה שבחרה לה. לא ידוע רבות על התורם או התורמת מלבד שהיד היתה מתאימה לאמילי מבחינת סוג הדם, הגודל והצבע.
אמילי רק התחילה דרכה, ותצטרך לעבור עוד מכשולים רבים עד שתהא לה יד חדשה ומתפקדת כרגיל, אך זהו סימן לבאות, ויום אולי יבוא כשתהיה תשובה לאיבוד גפיים, אם במלחמה או בתאונת דרכים. ואולי אף להשיבם לאלה שהתגעגעו אליהן זמן כה רב.
