‏הצגת רשומות עם תוויות הלוויה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הלוויה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

ירון וקיריל השאירו נשים בהריון; "כבר תכנן הכל"


צוער השב"ס קיריל דרמן צלצל לאשתו אנה, דקות לפני האסון: "אני חוזר בקרוב". ירון ברמי כבר נתן שם לבנו שעדיין לא נולד והתעקש לחגוג שנתיים לבתו בשבת שעברה, "כאילו ידע שאין לו מספיק זמן". רמי ישראלי תמיד הצטיין, סיפרה אשתו רותם. בנו של דמיטרי קוזלוב הייתה יום הולדת בשבת
אילנה קוריאל ויעל ברנובסקי
איך מספרים לילד קטן שאבא כבר לא יחזר מהעבודה? בנו הקטן של דמיטרי קוזלוב, בן 45 מבאר שבע, היה אמור לחגוג היום את יום הולדתו. אבל דווקא הבוקר (שבת) הגיעו אנשי קצין העיר ובישרו לאשתו ילנה כי גופת בעלה, שנספה בשריפה בכרמל, זוהתה סופית.



    בנם שיחק בחוץ ברחוב יחד עם חבריו, כשלידו אנשי קצין העיר המשגיחים עליהם. "לילד היה היום יום הולדת", סיפר אחד השכנים, "לא האמנתי כששמעתי שדמיטרי בין ההרוגים. הילד שלהם מקסים, כל הזמן היה משחק עם הילדה הקטנה שלי, אתמול הם עוד שיחקו ביחד בחוץ, בגלל זה לא חשבנו שהוא בין ההרוגים. רק כשראיתי את התמונה שלו הבנתי".

    ניסו להרגיע את האשה, ולא שבו. אוטובוס הצוערים המפויח (צילום: רויטרס)

    דמיטרי שירת בבית הסוהר קציעות. אשתו ילנה הסתגרה בתוך הבית לאחר שקיבלה את הבשורה. חברותיה סיפרו כי "היא מתמודדת. זה קשה לה מאוד". השכנים סיפרו על "זוג שקט ויפה".


  • ירון ברמי, בן 31, ממבועים הסמוך לנתיבות, התעקש לחגוג בשבת שעברה את יום הולדתה של נועה, בתו בת השנתיים. "זו היתה מסיבת הפרידה שלו", סיפרה אשתו עינב, "דווקא ביום הזה הוא התעקש לחגוג ולא לדחות לשבוע הבא, כאילו הוא ידע". עינב, הנמצאת בחודש החמישי להריונה הוסיפה: "בעלי כבר תכנן הכל, ואפילו קרא בשם לתינוק. הוא התעקש לתת לו שם בניגוד למסורת". במשפחה סיפרו כי לבן יקראו דניאל. "הכל הוא עשה מהר: חתונה, בית, ילדים, כאילו ידע שאין לו מספיק זמן", שחזרה עינב.

    "זו היתה מסיבת הפרידה שלו", ירון ברמי ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה) 

    ירון שירת בכלא דקל לפני שיצא לקורס הצוערים. ביום חמישי בצהרים הוא התקשר לאשתו וסיפר לה שהוא נוסע לצפון לשריפה. "היא חשבה שזו שריפה קטנה", סיפרה חגית לוי, דודתה של עינב. ביום שישי בבוקר חיכו בני המשפחה לבשורה כלשהי, "תמיד יש את הזיק הקטן שאולי הוא לא היה שם", ציינה חגית.


  • רמי ואשתו תכננו להרחיב את המשפחה

    רמי ישראלי, בן 33, אף הוא שירת בכלא דקל. אשתו רותם סיפרה על השיחה האחרונה ביניהם: "הוא סיפר שהוא הולך לפנות את האסירים ואראה בטלוויזיה ואבין הכל".

    קרובי משפחה סיפרו כי רותם היתה אהבתו הגדולה ביותר של רמי, והם היו יחד משנות העשרה. לזוג נולדו שני ילדים, אך האסון שיבש את התוכניות לעתיד. "תכננו להרחיב את המשפחה", הוסיפה רותם, "זה היה החלום שלנו. רצינו לעבור למושב ליד ההורים באזור באר שבע".

    קיריל הותיר אשה בחודש השמיני להריונה

    קיריל דרמן, בן 28, עלה ארצו עם משפחתו לפני 14 שנה מאוקראינה. הוא התחתן עם אשתו אנה רק לפני כמה שנים. מאז היוודע האסון אנה, הנמצאת בחודש השמיני להריונה, לא מפסיקה לבכות. דקות ספורות לפני האסון הוא צלצל אליה ואמר: "אני חוזר בקרוב ואז נדבר".
     לאחר שסיים את בית הספר החל לעבוד בשב"ס בכלא גלבוע ותמיד חלם להתקבל לקורס קצינים.
    ד"ר דינה חנוך מארגון סל"ע (סיוע לעולים במשבר) ביקרה בבית המשפחה בעפולה וסיפרה כי אשתו לא מעכלת את מה שקרה. "מדובר במשפחה חמה ואוהבת. הם סיפרו עליו שהוא בן אדם מדהים, שאוהב לעזור, מסוג האנשים שתמיד אפשר לסמוך עליו". הלווייתו תתקיים מחר בשעה 11:00.

  • אורי, התחננתי שלא תלך", אמרה אשת הכבאי



    "התפללתי, הלכתי לשריפה, צעקתי - אורי, תענה לי, אני אעזור לך, איפה אתה?", סיפרה זיו סמנדייב. הבוקר זוהתה גופתו. "מי עכשיו ישיר לי שירים?". מפקדו ספד: "אין הרבה כבאים כמוהו"
    רונן מדזיני
    "התחננתי שלא תלך אורי, בטח צעקת לנו ולא היינו שם כדי לעזור לך". כך אמרה זיו סמנדייב, אשתו של הכבאי אורי סמנדייב, בן 27 ממגדל העמק, לאחר שהתבשרה שגופת בעלה זוהתה. הוא יובא למנוחות בבית העלמין בעיר מחר בשעה 14:00.
    הקשר עם סמנדייב נותק ביום חמישי בערב, לאחר שהוזעק לחלץ את צוערי השב"ס שנלכדו באוטובוס בצוות הכבוי הראשון שיצא לשטח. בתחילה עדכנו את בני משפחתו שסמנדייב נפגע ופונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים רמב"ם בחיפה, אך במהרה התברר שהוא לא הגיע לשם. באותו הרגע החליטה אשתו זיו לצאת לחפש אותו באזור השריפה.

    "התפללתי, הלכתי לשריפה, צעקתי: 'אורי, תענה לי, אני אעזור לך, איפה אתה?'. הייתי שם עד הלילה ואז אמרו לי שאי אפשר לחפש", סיפרה. בבוקר למחרת כבר הגיעו אנשים לביתה כדי לקחת את מברשת השיניים וכמה מבגדיו של אורי למכון לרפואה משפטית באבו-כביר לצורך זיהוי גופתו.

    "הוא היה קוטף לי את הירח מהשמיים", זיו ואורי ביום חתונתם

    "עוד הספקנו להדליק ביחד נר ראשון של חנוכה, עוד לא הספקתי אפילו להנות מהחנוכייה. חנוכייה כל כך יפה. התחננתי שלא תלך אורי, התחננתי שלא תלך, והלכת כמו גבר. בטח צעקת לנו ולא היינו שם כדי לעזור לך", מיררה זיו בבכי.

    רק לפני שנה נשא אורי את זיו לאשה והשניים כבר הספיקו לרכוש בית במשותף. "כל דבר שרציתי הוא היה מביא לי. הוא היה קוטף לי את הירח מהשמיים לו רק הייתי מבקשת", סיפרה האשה. "הוא סידר את הבית, השאיר אותי עם בית מסודר ומרוהט, אבל השאיר אותי לבד. מי עכשיו ישיר לי שירים? מי יפתח את הדלת ויגיד: 'אני רעב'? אני לא יודעת איך אמשיך".

    "בחור חייכן ומקצועי שאהב לעזור לכולם"

    עמוס סבג, מפקד שירותי הכבאות של עמק יזרעאל הביע צער רב על מותו של סמנדייב וסיפר על כבאי מצטיין ואהוב. "מדובר בבחור חייכן ומקצועי שאהב לעזור לכולם. תוך כדי פעולת חילוץ של אנשים באוטובוס, לצערי גם הוא נספה", ספד סבג.

    הוא הוסיף: "הייתה לו מוטיבציה גדולה, הוא היה מגיע לתחנה גם מעבר לשעות העבודה. מדובר בבחור צעיר ובכבאי טוב מאוד. אין הרבה כבאים כמוהו שנותנים, ואצלנו הנתינה היא מעל ומעבר. הוא היה פופולארי מאוד בתחנה, התחבר מהר לחברים. היה בדרגת כבאי ועכשיו עלה לצערי לרב כבאי".

    במגדל העמק הוכו התושבים באבל עם קבלת הבשורה על מותו של סמנדייב. "החלום שלו היה להגיע לכיבוי האש. הוא כל הזמן רצה את זה, ושהצליח להתקבל לא היה מאושר ממנו", סיפר אלי ברדה, ראש עיריית מגדל העמק. לדברי ברדה, "אנחנו עיר קטנה, וכל הקהילה, כולנו מרגישים את הכאב. אורי נמצא בשירות הכיבוי בסך הכל שנתיים וחצי".

    "רצינו שיהיה לפלף ולא גיבור"

    קירות חדרו של סמנדייב מלאים בתעודות הצטיינות, בין השאר, מתקופת שירותו במג"ב כצלף מצטיין. חבריו ובני משפחתו סיפרו כי הוא לא היה גיבור רק בעבודתו בכבאות ותמיד רצה לתרום למדינה.

    "מבחינתו העיקר היה לשרת את המדינה, והוא מת בשביל מדינת ישראל", סיפרה מורן איסקובה, בת דודתו של אורי, "תמיד רצינו שיהיה לפלף ולא גיבור, שיישאר בבית. אבל הוא תמיד היה גיבור,בכל מה שעשה. אף אחד לא קרא לו בשמו הפרטי, כולם קראו לו 'נשמה' וכך הוא היה. איזה סוף עצוב לילד כל כך טוב".

    יוסי ברכה, בן דוד נוסף של אורי, סיפר: "הוא היה הכי אמיץ מכולם, היחיד שהחליט לחזור לאוטובוס לנסות לחלץ את הלכודים, ואז גם הוא הלך. במקום להימלט הוא ניסה להציל, אבל איפה כל האנשים שצריכים לבוא לכאן ולהגיד לאבא שלו שהוא היה גיבור? קשה לתפוס שדווקא לנו זה קרה, עמוד התווך של המשפחה".

    Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

    ארכיון הבלוג