פלילים ומשפט 

ההקלטה המשטרתית בפרשת האם המטביעה: "האישה אצלנו, אומרת שהיא זרקה אותו במים"

 

עודכן 21:46 27/12/2010

דורון הרמן והילה שי וזאן

האם שהטביעה את בנה בחוף בת-ים והאם שהשליכה את שני ילדיה מהקומה הרביעית בתל-אביב זעזעו את המדינה. ההקלטות ברשת הקשר של המשטרה ובמוקד 100 מציגים את מעשי הזוועה כפי שהתגלו על ידי השוטרים והאזרחים

(10:15 דקות)

 

 

 פרסום 

פרשות "האם המטביעה" ו"האם המשליכה" הן שתי פרשות שזעזעו את המדינה מכיוון שעסקו בפגיעה בילדים קטנים וחפים מפשע. הדיווחים הראשוניים שהתקבלו במוקד 100 של המשטרה אודות האירועים, מזעזעים לא פחות ומציגים את הבהלה והתדהמה של השוטרים והאזרחים שהיו עדים למקרים.

בפרשת "האם המטביעה" התקבלו בערב שבת במוקד 100 במקביל שני דיווחים - אב שדיווח כי אשתו לקחה את בנם ונסעה לכיוון בת-ים ואזרחים שמבחינים בהתרחשות חשודה בחוף תאיו בעיר. לשעבר סגנית מפקדת יחידת מוקד 100, רס"ר אודליה קרפמן, מקשרת בין המקרים ומיד שולחת ניידות למקום.

שוטר הסיור, רס"ר עמוס אדמונד, מגיע ראשון למקום. הוא מזהה על החול דמות של אישה קפואה במקומה וצועק בקשר: "דחוף, דחוף, דחוף, דחוף, מרינה לפה. האישה אצלנו, אומרת שהיא זרקה אותו במים. כל הניידות עם הפנסים שיגיעו לפה דחוף, לכיוון החול". הוא מספר כי קרא בקשר לסירה משטרתית שתגיע במהרה למקום ובינתיים הוא מכוון את הפנס האישי שלו למים כדי "להאיר טיפה בים". לאחר כמה שניות, לדבריו, שמע אזרח צועק "הנה הוא!". ברשת הקשר נשמעות צעקות של השוטר: "הילד נמצא, הילד נמצא".

"הגענו לילד. הוא מרים אותו, מסתובב, מעביר לי את הילד ואני תופס אותו על הידיים, מתחיל לרוץ לכיוון החוף. השילוב הזה של ילד כזה קטן שאני מרים אותו מהמים ואני מחזיק אותו על הידיים, אני אבא לילדים ובאותה התקופה הבן שלי היה באותו גיל", סיפר אדמונד.

בהמשך נשמעות ברשת הקשר קריאות המדווחות על מאמצי ההחייאה שמגן דוד אדום מבצעים בילד הקטן: "הוצאנו את הילד כרגע, שנייה, נראה מה מד"א אומרים. מד"א מבצע בילד כרגע החייאה". במד"א מצאו את הילד ללא נשימה וללא דופק ולמרות הכל ניסו לבצע בו החייאה. האבא מגיע בינתיים לחוף ורץ לכיוון הכוחות אולם אז מדווחים בקשר להזמין אמבולנס חולון למקום. מדובר באמבולנס שמשמעותו - המוות של הילד נקבע סופית ויש לפנותו למכון לרפואה משפטית באבו כביר. האם, אולגה בוריסוב, נידונה לשמונה שנות מאסר.

 

"התינוק בוכה. צועק 'מאמא'"

גם המקרה של ה"אם המשליכה" בתל-אביב התחיל בדיווחים שהתקבלו במוקד 100 משכנים שהבחינו בדבר מוזר בחצר. במוקד התקבלו מספר שיחות שעיקרן ילד ואישה שוכבים בחצר הבניין. "נפלה או זרקו אישה וילד", אמר אחד המתקשרים ואחרת הוסיפה: "שומעים את הצעקות, ילד תינוק ואישה".

"את שומעת תינוק בוכה?" שואל המוקדן והשכנה עונה: "כן הוא צועק 'מאמא' אתה יכול לשמוע". לאחר כמה דקות השכנה מצלצלת שוב ומודיעה כי יש במקום גם ילדה שוכבת: "אני מאוד מבקשת למהר, אני לא יודעת מה קורה שם אבל האישה שנאנחת קודם כבר שותקת".

שוטר הסיור, רס"ר אלי כתבי, שהגיע למקום נדהם לגלות אישה ושני ילדים קטנים שוכבים לאחר שנפלו מהקומה הרביעית. הוא מדווח כי האישה בהכרה והילדים בקושי. "היא מסרה שהיא הפילה אותם?", שואל המוקדן. "כן, חיובי", ענה השוטר.

במקרה זה הילד בן חמש ואחותו בת 7 נפצעו קשה מאוד. הילדה שהתעוררה לאחר מספר ימים בבית החולים סיפרה כי האם הלבישה אותם בבגדים יפים. היא זרקה קודם לכן את הילד וכשהיא שאלה את האם מה היא עושה, האם ענתה כי הם "צריכים לפגוש את אלוהים". האם המשליכה עומדת בימים אלו למשפט בחשד לניסיון רצח.

שנה למעצר המתוקשר של לחיאני - מה התפתח?

שנה למעצר המתוקשר של לחיאני - מה התפתח?

המעצר המתוקשר של לחיאני [צילום ארכיון] עברה חלפה לה שנה מאז מעצרו המתוקשר, המצולם והמשודר של ראש עיריית בת-ים שלומי לחיאני  מה קרה מאז עם ה"מקרה הסגור והברור", ומה אפשר - אולי - ללמוד מזה > הדרך לכתב אישום עוד לא החלה ▪  ▪  ▪ תגיות:   הלבנת הון    שלומי לחיאני   למשרד הפנים יש מכשיר נפלא לחינוך מחדש של ראשי רשויות מקומיות שחרגו מנהלים ועשו בכספי הציבור כבתוך שלהם. קוראים לזה "חיוב אישי". מינית מקורב לא ראוי למשרה שאינה ממש נחוצה? אין בעיה. תשלם על כך מכיסך. כך למשל: ליאור קצב, ראש עיריית קריית מלאכי לשעבר, נדרש לשלם בחזרה לקופת העירייה 92,320 שקלים בגין תשלום שכר ציבורי למקורב פוליטי שמונה ללא מכרז ל"יועץ" לענייני יהודי אתיופיה. קצב סירב לשלם. העירייה תבעה אותו ובית המשפט פסק נגדו. כיום התיק מטופל בהוצאה לפועל. ראש עיריית נהריה, ג'קי סבג, חויב לשלם 50 אלף שקלים לאחר ש"ניתב חלק מהכנסות העירייה שהתקבלו ממכרזים - בניגוד לכללים". הפרקליטות תובעת אותו. ראש עיריית חדרה לשעבר, נחמיה להב, חויב לשלם 35,725 שקלים לאחר שמימן בכספי העירייה חלק מתעמולת הבחירות שלו בשנים 1998-1997. ראש מועצת פקיעין לשעבר, סלים סעידה, רכש לעצמו מכונית שרד בעלות שחורגת בכ-25,000 שקלים מהסכום המותר. הוא נדרש להחזיר את ההפרש מכספו. מכל אלה אפשר ללמוד, שראש ראשות מקומית שחורג מהכללים ומהתקנות, צפוי לסנקציה כלכלית מיידית. אבל, כדי להפעיל את הסנקציה הזאת, יש צורך בהוכחות, בתיעוד, בדיון מינהלי-משפטי מקיף ובקבלת החלטה שתעמוד במבחן החוק. אלה דרישות לא פשוטות.

הדרך לכתב אישום עוד לא החלה במקרה של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים, רשויות אכיפת החוק בחרו ללכת בדרך אחרת. לפני שנה בדיוק התעוררנו למהדורת חדשות שבישרה שלחיאני נעצר באשמורת אחרונה, בעודו צועד את צעדת הבוקר שלו, לבוש באימונית ונעול בנעלי ספורט. במקום המעצר - שהתנהל לפי הדיווח "לאחר מעקב" - נכח צוות צילום של חברת החדשות של ערוץ 2. תוצרי המפגש הזה שודרו במהדורות החדשות, לרבות "טקס" החרמת הטלפון הסלולרי שלו בידי קצין משטרה. לצפייה בווידאו של המעצר הטלוויזיוני - הקלק כאן בדברי ההסבר נאמר כי לחיאני נחשד בעבירות מתחום טוהר המידות, בתחום התכנון והבנייה וכן במרמה, בהפרת אמונים, בגניבה בידי עובד ציבור, בעבירות הלבנת הון, בקבלת דבר במרמה ובהעלמת מס. בין היתר נטען כי לחיאני השתמש בבכירים בעירייה כב"אנשי קש" לצורך קבלת אשראי בנקאי, וכי מינה את אמו, העובדת בעירייה כעוזרת לגננת, למנהלת אגף בעירייה. בחקירה הסמויה, שלפי הדיווחים נמשכה יותר משנתיים, עלה חשד כי "לחיאני השתמש בעירייה ובוועדה המקומית לתכנון ובנייה להשגת רווח כספי לו ולבני משפחתו". כעבור יומיים שוחרר לחיאני למעצר-בית בבית חמותו בפתח-תקווה. במילים אחרות, שופט סירב להאריך את מעצרו (בדרך כלל דבר כזה נובע מהיעדר תשתית ראייתית), אבל בכל זאת, הוא הוגלה מהעיר, ולמעשה, נאסר עליו, בצו שופט, להיכנס לבניין העירייה למשך 20 יום. מצעד של חוקרים נושאי ארגזי מסמכים צולם בפתח העירייה, כמקובל במקרים כאלה. בתקשורת צוטטו קציני משטרה שדיברו על "מקרה ברור וסגור" ועל "העמדה לדין בשבוע הבא". עברה שנה בדיוק. מה קרה מאז? ובכן, מתברר שעל-אף ה"מקרה הסגור והברור", המשטרה עדיין לא העבירה את המלצותיה לפרקליטות. במילים אחרות, המסע הארוך בדרך להגשת כתב אישום, אפילו לא יצא לדרכו. ובמחשבה שנייה, אילו למשטרה הייתה תשתית ראייתית נגד לחיאני, מדוע לא פנתה לשר הפנים ולא הפעילה, לפחות, את סנקציית החיוב האישי? ואגב, אמו של לחיאני מונתה למנהלת ענף בעירייה. לא אגף. ענף הוא יחידה זוטרה בעירייה, בדרך כלל, מנהל ענף זוכה לתוספת של כ-100 שקלים נטו למשכורתו, ואינו מנהל עובדים אחרים. זוהי דרגה המשמשת, בדרך כלל, למתן תוספת לעובדים ותיקים. אמו של לחיאני עובדת בעיריית בת-ים יותר מעשרים שנה.